חזן ואח' נ' נתיבי נדל"ן בע"מ ואח'

החלטה

מונחת בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל התיישנות.

המדובר בתובענה בסך 102,557 ₪ העוסקת בליקויי בניה שהוגשה ע"י חזן מישל וזהבית (להלן: "התובעים"/"המשיבים") כנגד נתיבי נדל"ן בע"מ וכן קבוצת יהונתן וצח מירן בע"מ (להלן: "הנתבעות"/"המבקשות")

טענות הצדדים בבקשה דנן בתמצית

לטענת המבקשות, ביום 21.7.2004 נמסרה הדירה לידי המשיבים. בתאריך 4.7.2011, בחלוף קרוב ל-7 שנים מיום מסירת הדירה - הוגשה התובענה. כתב התביעה הומצא למבקשות ביום 14.11.2011, קרי בחלוף למעלה מ-4 חודשים מיום הגשתו לביהמ"ש ובחלוף 7 שנים ממסירת הדירה. מלשון כתב התביעה עולה כי הליקויים המוכחשים היו ידועים למשיבים כבר במועד מסירת הדירה, הוא מועד היווצרות העילה, בין מועד זה למועד המצאת כתב התביעה חלפו למעלה מ-7 שנים ולפיכך טוענות המבקשות כי התובענה התיישנה. עוד טוענות המשיבות כי מדובר בעובדות שאינן שנויות במחלוקת ולפיכך ניתן להכריע בבקשה.

בתגובה טוענים המשיבים כי המועד המפסיק את מרוץ ההתיישנות הינו מועד הגשת התובענה ולא מועד המצאת כתב התביעה. בנוסף, תחילת תקופת ההתיישנות מתחילה מיום הפרת החובה לתיקון הליקויים, דהיינו מתום מועד שנת הבדק ולא מיום מסירת הדירה וגם מסיבה זו התובענה לא התיישנה. המשיבים טוענים כי מועד הידיעה על הליקויים לא היה במועד מסירת הדירה לתובעים וזאת ניתן ללמוד מנספחי הבקשה לרבות פרוטוקול מסירת הדירה. תחילת מניין ההתיישנות חל ממועד גילוי הליקויים.

בתשובה לתגובה טוענות המבקשות לראשונה לשיהוי, מאחר וכתב התביעה הוגש בחלוף כמעט 7 שנים, וכן חוסר תום לב. עוד טוענות, כי המשיבים ידעו על הליקויים בדירה עוד לפני קבלתה. המבקשות הודפות את טענת המשיבים לפיה מרוץ ההתיישנות מתחיל ממועד הפרת ההתחייבות לתיקון הליקויים וטוענות כי המועד הרלוונטי הינו יום היווצרות העילה כלומר יום מסירת הדירה לקונה במנותק מ"תקופת הבדק" ו/או "תקופת האחריות".

דיון והכרעה

סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תש"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") קובע מהי התקופה שבה מתיישנת תובענה: "התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה.. היא – בשאינו מקרקעין שבע שנים". סעיף 6 לחוק ההתיישנות מורה מתי מתחיל מרוץ ההתיישנות: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה." סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע כלל העוצר את מרוץ ההתיישנות במקרה של אי ידיעת קיומן של עובדות מהותיות המרכיבות את עילת התביעה בכפוף לתנאי כי אי הידיעה נבעה מסיבות שלא היו תלויות בתובע ושאף בזהירות סבירה לא יכל למנוע אותן, או אז יחל מרוץ ההתיישנות מיום ידיעת העובדות: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה."

מהו מועד סיום מרוץ ההתיישנות? הנני סבורה כי המועד הקובע הינו יום פתיחת ההליך, קרי יום הגשת התביעה ולא מועד המצאת כתב בית הדין לצד שכנגד. זאת ניתן ללמוד בין היתר מלשון סעיף 5 לחוק ההתיישנות לעיל הקובע כי התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה בשאינו מקרקעין בתוך 7 שנים. יפים לעניין זה דברי כב' הש' טלגם בת"א 1518/91 טייב דניאל ואח' נ' ציטיאט חברה להשקעות ובנין בע"מ ואח', דינים מחוזי 1998(4) 553:

"טענה נוספת של הנתבעים היא שכתב התביעה הומצא להם רק כשלוש שנים מיום הגשת כתב התביעה... אף שליבי עם הנתבעים על שלא הומצאה להם התביעה במועד, לא נקבע בחוק כל קשר בין מועד ההמצאה לתקופת ההתיישנות וכפי שקבעתי לעיל, המועד הקובע לעניין ההתיישנות הוא אך ורק מועד הגשת התביעה ולא כל מועד אחר."

הן בספרות המשפטית מוזכר העיקרון הנ"ל:

"...אף על פי כן, יתכן, שיצדק התובע בהגישו את כתב התביעה בידיעה מלאה כי לא תהא לו האפשרות להמציאה לנתבע, שכן על ידי הגשת התביעה הוא יוכל לעכב את מנין תקופת ההתיישנות, ואם לא יגיש את התביעה, עלול הוא לקפח את זכותו מחמת התיישנות...".

(י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהד' שביעית 1995, עמ' 402).

יוער כי אכן התיק נפתח בתכנת נט המשפט ביום 4.7.2011 כנטען. ברם, ע"פ חותמת "נתקבל" על גבי כתב התביעה ניתן להיווכח כי כתב התביעה הוגש עוד קודם לכן, ביום 27.6.2011. אף אם נכונה טענת המבקשות ולפיה מועד היווצרות העילה הינו ביום מסירת הדירה (21.7.2004) ואף אם אניח כי מועד הגשת התביעה היה ביום 4.7.2011, הרי שהתובענה דנן לא התיישנה ומשכך הנני דוחה את הטענה.

למעלה מן הצורך ראוי להזכיר כי ככלל רווחת הנטייה לפרש את חוקי ההתיישנות בצמצום ולא לנעול את שערי המשפט בפני תובע לבירור תביעתו.

באשר לטענת השיהוי, הפסיקה קבעה תנאים מחמירים לדחיית התביעה מחמת שיהוי, על השימוש בדוקטרינה להיעשות במקרים חריגים מטעמי צדק והגינות ומתוך שיקולים של אינטרס הציבור, דאגה לקיום הליך שיפוטי תקין וכו'. חלוף הזמן לכשעצמו אין די בו כדי לקבל את טענת השיהוי.

זאת ועוד, סעד של דחיית תובענה על הסף הינו סעד קשה וקיצוני שביהמ"ש יזהר מלעשות בו שימוש תכוף.

מן הנימוקים שלעיל הנני דוחה את הבקשה. לאור התוצאה אליה הגעתי לא מצאתי מקום להדרש לטענתה החלופית של המשיבה בדבר דחיית מועד ההתיישנות עד לתום שנת הבדק. במאמר מוסגר אציין כי על פי ההלכות שצוטטו בסעיפים 13-16 לתגובת המבקשת אזי לכאורה יש מקום לדחות טענה חלופית זו.

בהמשך להחלטת כב' הר' יגאל נמרודי מיום 13.12.2011, כתב ההגנה יוגש לתיק עד ליום 28.12.2011. בהמשך להחלטתי מיום 18.12.2011 אכן ביהמ"ש נוהג למנות מומחה מטעמו בתיקים בעניין ליקויי בניה. מכל מקום, היות והתיק נקבע מבעוד מועד לישיבה ביום 15.2.2012, עניין מינוי המומחה ידון במעמד הצדדים, אלא אם הצדדים מגיעים להסכמה על מינוי מומחה שכזה כבר בשלב זה, או אז ימסרו הודעה מתאימה.